זה היה באביב או בקיץ של 2020. הכל קצת מעורפל לי עכשיו, וגם בדיוק עברנו דירה מבאר שבע.
אני חושב שאפילו לא הדפסנו ספרים, היה לנו אז את המוכר ההוא שעשה הדפסה לפי דרישה.
בכל אופן, עכשיו הגיע הזמן לעשות את זה כמו שצריך, אז לא מזמן כן הדפסנו 200 עותקים, ולמרות שזה לא לגמרי קשור, עשרה הרוכשים הראשונים יקבלו במתנה צב מגנטי.
אם תצליחו למצוא אותנו בין החולצות והצבים בדוכן שלנו ב'עולמות'.
יונה נזרק אל הים - הירונימוס וויריקס 1937 מתוך אתר המוזיאון הבריטי
בשנים האחרונות ראו אור כמה רומנים של פנטזיה יהודית, וביניהם חרשתא של יהודית קגן, מסכת תהום של אייל חיות מן, ואפילו חידת אבן השתייה של עבדכם הנאמן. יש אנשים שטוענים שמדובר על 'גל' של פנטזיה יהודית. לא יודע אם זה גל או לא, אבל בטוח שלפחות שני הספרים שלא אני כתבתי הם מאוד מעניינים ומומלצים.
מה שאני רוצה לטעון זה שהרומן אלים קטנים שהוא חלק מסדרת עולם הדיסק של טרי פראצ'ט, וראה אור לראשונה בשנת 1992, אבל יראה אור בעברית בפעם הראשונה בעוד מספר חודשים, גם הוא רומן פנטזיה יהודי.
לפי הוויקיפדיה: "הספר שם דגש על עיסוק בדת ובפילוסופיה מנקודת מבט סאטירית; פראצ'ט מתאר את מערכת היחסים בין האל אום (Om) והנביא הנבחר שלו ברוד'ה (Brutha), ותוך כדי כך מותח ביקורת נוקבת על הדת הממסדית והדוגמות שלה, ומציע נתיב אלטרנטיבי של אמונה ויחסים בין האל ומאמיניו."
לפי דעתי הדמות של ברוד'ה בספר עוברת דרך כמה מודלים תנ"כיים, ועל הדרך מנפצת אותם באלגנטיות, אבל גם מאירה לקורא את אותן דמויות תנכיות באור חדש.
לא אוכל להראות כאן את כל הדוגמאות, ולכן אתרכז בדוגמה השנייה (אלא אם פספסתי כמה אחרות) - ההשוואה של ברוד'ה ליונה הנביא.
הנה הגרסה התנכית (מתוך יונה פרק א'):
ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'.
ד וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.
ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד.
ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל-יוֹנָה.
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--הַגִּידָה-נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי-הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה-מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא--מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי-מִזֶּה עַם אָתָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה.
י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי-יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי-מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ--כִּי הִגִּיד, לָהֶם.
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר.
יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם: כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.
יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה--וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם.
יד וַיִּקְרְאוּ אֶל-ה' וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יְהוָה אַל-נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא: כִּי-אַתָּה ה', כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ.
טו וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.
והנה הגרסה של אלים קטנים:
עננים מרופטים חצו בטיסה את השמיים. המפרשים חרקו ברוח המתגברת, ואום הצליח לשמוע את צעקות המלחים בעוד הם מנסים להשיג את הסופה.
זו עמדה להיות סופה גדולה, אפילו בסטנדרטים של יורדי ים. קצף מים לבנבן הכתיר את הגלים.
ברוד’ה נחר בקן שלו.
אום הקשיב למלחים. הם לא היו אנשים שעסקו בהתחכמויות. מישהו הרג פוקנה, וכולם ידעו מה המשמעות של הדבר. המשמעות הייתה שעומדת להיות סופה. המשמעות הייתה שהספינה תטבע. זה היה עניין פשוט של סיבה ותוצאה. זה היה יותר גרוע מנשים על הסיפון. זה היה יותר גרוע מאלבטרוסים.
…
כאשר ברוד’ה קם על רגליו, או לפחות על רגליו וברכיו, הוא ראה את אנשי צוות הספינה עומדים מסביבו. שניים מהם תפסו אותו במרפקיו בעוד גל מתנפץ אל הספינה.
"מה אתם עושים?"
הם ניסו להימנע מלהביט בפניו. הם נשאו אותו אל עבר המעקה.
…
ארבעה מלחים תפסו את ברוד’ה עכשיו. אום הצליח לשמוע, מעל לגעש הסערה, את שתיקת המדבר.
"חכו," אמר ברוד’ה.
"זה לא שום דבר אישי," אמר אחד מן המלחים. "אנחנו לא רוצים לעשות זאת."
"גם אני לא רוצה שתעשו זאת," אמר ברוד’ה. "זה עוזר במשהו?"
"הים רוצה נשמה," אמר המלח הזקן ביותר. "שלך היא הכי קרובה. אוקיי, תתפסו את ה---"
"אני יכול לעשות שלום עם אלוהיי?"
"מה?"
"אם אתם הולכים להרוג אותי, אני יכול להתפלל אל אלוהיי קודם לכן?"
"לא אנחנו אלה שהורגים אותך," אמר המלח. "זה הים."
"'והיד אשר תעשה את המעשה היא אשר תאשם בפשע,'" אמר ברוד’ה. "אוסורי פרק נו, פסוק 93."
המלחים הביטו זה בזה. בזמנים מעין אלה, זה כנראה לא היה מן החוכמה להרגיז אל כלשהו. הספינה החליקה במורד צידו של גל.
"יש לך עשר שניות," אמר המלח הזקן ביותר. "אלה עשר שניות יותר ממה שרוב האנשים מקבלים."
ברוד’ה נשכב על הסיפון, נעזר במידה ניכרת בגל נוסף שהטיח אותו על הקרשים.
אום חש במעורפל בתפילה, להפתעתו. הוא לא הצליח להבין את המלים, אבל התפילה עצמה הייתה כמו גירוד בחלק האחורי של דעתו.
"אל תבקש ממני," הוא אמר, מנסה להזדקף, "לא נשארו לי אופציות---"
הספינה הוטחה כלפי מטה…
…אל ים שקט.
אפשר לכתוב באריכות רבה על ההבדל בין שני הקטעים, אך זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת. אציין רק הבדל עיקרי אחד, אצל טרי פראצ'ט הדמויות (כולל האל אום, וכולל אלת הים שמופיעה בספר אבל לא בקטע המצוטט) משורטטות בבהירות רבה יותר, ויותר קל להבין את האופי שלהן ואת המניעים שלהן.
אני חושב שההבדל הזה הוא חשוב, כי הוא מאפשר לנו להזדהות עם דמויות 'תנכיות' גם בימינו.
שוב יונה נזרק אל הים, אבל עכשיו אנחנו מבינים אותו יותר טוב בזכות פראצ'ט
קישור למימון ההמונים לתרגום הספר:
"אנשים?" הוא אמר לבסוף. "אתם צולים אנשים בפנים?"
"כך!" אמר ברוד’ה בטון מנצח. "וכך אתה מוכיח כי אינך האל הגדול! הוא היה יודע שכמובן שאיננו שורפים אנשים חיים כאן. לשרוף אנשים כאן? כל השומע תצילינה שתי אוזניו!"
"אה," אמר הצב. "אם כך מה---?"
"זה נועד להרס של חומר נגוע בכפירה ואשפה מן הסוג הזה," אמר ברוד’ה.
"הגיוני מאוד," אמר הצב.
"חוטאים וכן פושעים מטוהרים באש של בורות הקוויזיציה או לפעמים מול המקדש הגדול," אמר ברוד’ה. "האל הגדול היה יודע זאת."
"כנראה ידעתי ושכחתי," אמר הצב בשקט.
"האל הגדול אום" - קרניים קדושות - "היה יודע שהוא עצמו אמר לנביא וולספור---" ברוד’ה השתעל והעלה על פניו את הבעת כיווץ הגבות והמצח שהביעה חשיבה רצינית. "'תנו לאש הקדושה להשמיד עד כלות את חסרי האמונה.' זה פסוק ס"ו."
"אני אמרתי את זה?"
"בשנת הירק המקל הבישוף קריבלפור המיר את דתו של שד על ידי כוח השכנוע בלבד," אמר ברוד’ה. "הוא ממש הצטרף לכנסייה והפך לתת דיאקון. או לכל הפחות כך נאמר."
"להילחם, לא מפריע לי במיוחד" החל הצב.
"לשון הכחש שלך לא תפתה אותי, זוחל," אמר ברוד’ה. "כי איתן אני באמונתי!"
הצב נהם מתוך מאמץ.
"יכה אותך חזיז הרעם!"
ענן קטן, מאוד קטן ושחור הופיע מעל לראשו של ברוד’ה, וחזיז קטן, קטן מאוד של ברק חרך קלות את הגבה של ברוד’ה.
הייתה לו בערך העוצמה של ניצוץ מפרווה של חתול במזג אוויר חם ויבש.
"אאוץ'"
"וכעת האם אינך מאמין לי?" אמר הצב.
זה גם הציור של החולצה ועדיין מאת טלי רזניק
האינטרפרטציה של ג'מיני על נושא הגנדלף והחתונה
אז כמו שכתבתי כאן בפוסט בקודם, יש לי הזכות והעונג לתרגם את הספר 'אלים קטנים' מאת טרי פראצ'ט.
כמו שגם כתבתי בפוסט הקודם, רציתי לתרגם את טרי פראצ'ט במשך שנים רבות.
מה שלא כתבתי בפוסט הקודם הוא איך כן הצלחתי לתרגם הרצאה של טרי פראצ'ט, כבר בשנת 2005, ואיך התרגום הזה התפרסם באתר 'בלי פאניקה'.
אז הצלחתי, לפני כמעט עשרים שנה, לתרגם מאמר של טרי פראצ'ט, ורמי שלהבת, העורך של אתר 'בלי פאניקה', הסכים לשים אותו באתר, ושם הוא נמצא עד היום.
אני חושב שהמאמר הזה הוא מאמר מפתח בהבנת התהליך היצירתי של טרי פראצ'ט. אני כמובן ממליץ עכשיו ללכת ולקרוא את המאמר המלא באתר 'בלי פאניקה'. או באנגלית.
אבל אם משום מה לא הלכתם לקרוא את כל המאמר, הנה תמצות שלו:
יש הבדל גדול בין התיאור של קוסמים בספרות הפנטזיה, לבין התיאור של מכשפות. או במילותיו של פראצ'ט: 'קוסמים זוכים לעשות קסמים מגניבים, ואילו המכשפות עושות לך יבלות.'
ועוד ציטוט שמדבר בעד עצמו: 'הקוסמים נוטים להתארגן במסדרים והיררכיות, והאי גונט (מופיע ב'קוסם מארץ ים' מאת אורסולה לה גווין) אכן מזכיר לי מאוד אוניברסיטה אירופית מימי הביניים, או אולי מנזר.'
ועוד אחד: 'האם אפשר להעלות על הדעת נערה המנסה להתקבל לאוניברסיטת גונט? או במילים אחרות, האם אתם יכולים להעלות בדעתכם גנדלף ממין נקבה?'
ולבסוף: 'זמן רב עוד יחלוף לפני שיהיה שוויון זכויות בכישוף.'
מה שיפה במאמר הזה הוא שמייד אחריו טרי פראצ'ט כתב את הספר 'פולחני כשף', כך הוא נקרא בעברית. השם באנגלית Equal Rites מרמז כי שוויון הזכויות הזה הוא נושא העיסוק שלו.
לדעתי ניתן ללמוד מכך שני דברים:
הראשון הוא שאחרי קריירה מאוד קצרה ככותב מאמרים (למיטב ידיעתי זה המאמר העיקרי של פראצ'ט לפחות בשנות השמונים), טרי פראצ'ט חזר לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לכתוב ספרים.
השני הוא שהספרים של טרי פראצ'ט לא נועדו אך ורק בשביל הצחוקים יש להם אמירה חברתית חשובה. בכל אחד מהם האמירה היא מעט שונה.
ומכאן שגם לספר שאני מתרגם עכשיו 'אלים קטנים' יש אמירה חשובה. אולי אכתוב על כך עוד בהמשך.
בדרך כלל מקובל לצייר את אסקרינה סמית' (הקוסמת מן הספר 'פולחני כשף') עם שיער יותר כהה, והבעת פנים קצת יותר זועפת, אבל אני אומר שמגיעה גם לג'מיני החירות היצירתית שלו, או שלה?
ג'מיני בגרסה ישנה יותר מצייר את טרי פראצ'ט ועצים
מאז ומתמיד רציתי לתרגם את טרי פראצ'ט.
כלומר, הכרתי את טרי פראצ'ט אי שם במחצית הראשונה של שנות התשעים, וכבר אז רציתי לתרגם אותו. אלא שעוד לא ידעתי שאני יודע איך. בשנת 2007 פתחתי את הוצאת 'רסיס נהרה' ושוב רציתי לתרגם אותו, אבל לא העזתי.
אי שם באזור שנת 2011, חשבתי לתרגם את הספר הראשון בסדרת ספרי ג'וני מקסוול, יש לי עוד את ההתחלה בקובץ כלשהו, איפשהו. אולי יום אחד…
ואז בשנת 2021, ראיתי שכבר לא כל-כך מתרגמים את פראצ'ט לעברית, וכך פניתי שוב אל הסוכן שלו. הוא אמר שהזכויות לספר 'אלים קטנים' נמצאות אצל הוצאת 'כנרת'. איכשהו השגתי את הטלפון ודיברתי עם המנכ"ל, בסוף לא יצא מזה כלום.
לפני שנה וחצי בערך אמרתי שבאמת עבר הרבה זמן ולא תרגמו כלום, אולי בכל זאת אצליח לקבל זכויות. כתבתי לסוכן, כתבתי לכמה מוציאים לאור באנגלייה, ואז, אחרי שנה וחצי, לפני שבוע בערך, חתמתי על חוזה לתרגום הספר 'אלים קטנים' לעברית!
'אלים קטנים' הוא ספר מאוד מעניין. לדעתי ניתן להגדיר אותו בתור רומן פנטזיה יהודי, או רומן פנטזיה נוצרי, או בכל אופן רומן פנטזיה של דת כלשהי.
אני מתכנן להשיק את מימון ההמונים לתרגום הספר ב-30.3.2025. למכור חולצות ביריד 'עולמות' במסגרת מימון ההמונים, ואם הכל יהיה בסדר להוציא את הספר לאור בסוכות, בדיוק בזמן לפסטיבל אייקון.
אם הכל יהיה ממש בסדר, אני מתכנן לעשות את אותו הדבר בדיוק בשנה הבאה עם הספר 'אדונים וגבירות'.
שוב ג'מיני - מאוד לא דומה לכריכה של הספר 'אלים קטנים', שתהיה מהממת, ויהיו גם חולצות
כאשר פתחתי את הבלוג הזה הוא התיימר לעסוק במספר נושאים.
גם הבלוג הקודם התיימר לעסוק במספר נושאים.
אבל המלחמה המתמשכת, והמצב הכללי העגום, גורמים לי לרצות לדבר אך ורק בענייני ספרות.
למען האמת, יש לי גם קצת חדשות טובות בענייני ספרות.
ככל הנראה אחתום בקרוב על הסכם שיאפשר לי לתרגם את הספר 'אלים קטנים' של טרי פראצ'ט לעברית, וארצה להשיק את קמפיין מימון ההמונים לספר בחג הפסח, ולתת את הספר עצמו לאנשים בערך בעוד שנה.
ככל שאוכל, ארצה להמשיך לתרגם ולהוציא לאור ספרים של טרי פראצ'ט באופן הזה בדי-הרבה שנים הקרובות.
זו נראית לי מטרה מספיק גדולה ומעניינת, ועל כן הבלוג יעסוק אך ורק בה, לפחות בשנה הקרובה.
דורון רובין הוא חבר שלי כבר כמעט ארבעים שנה. היום הוא הוא משמש כרב של הקהילה המסורתית קונסרבטיבית ברחובות.
אני מביא לכם את הסיפור שלו, כפי שהוא שלח אותו בשבוע בעבר:
שלום ושנה טובה,
זה קרה באלף הקודם...
הייתי סטודנט וניצלתי את חופשת הסמסטר כדי לטייל באיטליה במהלך חגי תשרי.
באותם הימים כבר הייתי די מגובש בזהות שלי;
מזוהה עם הזרם המסורתי-קונסרבטיבי.
יהודי הלכתי-שוויוני-גמיש שסקרן ללמוד מאנשים וספרים. שמחתי לפגוש ולהכיר כל אדם ובמיוחד עוד יהודיות ויהודים. וכך התגלגלתי בערב סוכות לסוכת חב"ד בוונציה.
בתוך הסוכה, בסעודת ליל החג, הייתה חבורה צעירה ומגוונת של אנשים;
כמה חבדני"קים מישראל ומצרפת שבאו לעזור לחבדני"ק המקומי, הרב רמי,
אדריכלית איטלקייה ממילאנו שגילתה לאחרונה שהסבתא שלה, מצד אימה, היא יהודייה,
תלמיד ישיבה ליטאית, בחור ישראלי בן הציונות הדתית שעבד בקהילה המקומית בכל מיני תפקידים
ועוד כמה אנשים שהזיכרון לגביהם היטשטש...
תוך כדי הארוחה הגיעו באיחור עוד צעיר וצעירה.
כשהם נכנסו לסוכה, נאמר שאין מספיק מקום לכולם בתוך הסוכה,
ובגלל שנשים פטורות מישיבה בסוכה,
הן יכולות להמשיך ולאכול בחוץ.
מיד הצטרפתי לנשים.
תוך כדי שאכלנו, התברר שהצעירה שזה עתה הגיעה היא סטודנטית בירושלים שעלתה לפני זמן קצר מהונגריה.
במוצאי אותו היום טוב, היא הייתה צריכה לעזוב את וונציה,
והסכימה להשאיל לי מעיל גשם
תוך הבטחה שאני אחזיר לה את המעיל בישראל.
30 שנה אחרי, יהודית היא בת זוגתי ואם חמשת ילדי... (וכן החזרתי לה את המעיל :))
מאחל לכולנו שלמרות שחג הסוכות מסתיים, נזכה לארח בלבנו ובביתנו את כל עם ישראל.
זה היה באביב או בקיץ של 2020. הכל קצת מעורפל לי עכשיו, וגם בדיוק עברנו דירה מבאר שבע. אני חושב שאפילו לא הדפסנו ספרים, היה לנו אז את המוכר...
