עברנו למדרשת בן גוריון לפני קצת יותר משלוש שנים. באמצע יולי 2020.
מאז עברנו עוד פעמיים, לכפר ורדים באמצע יולי של שנה שעברה, ולדירתנו במעלות לפני כחודש וחצי, אבל עכשיו אני רוצה לדבר על מדרשת בן גוריון.
אז עברנו ביולי 2020, והימים היו ימי קורונה. בדירה שבה גרנו לפני כן, בבאר שבע, גרנו בבית משותף, בקומה שלישית. היכולת שלנו לחוות מעט טבע, ומעט ירוק, הייתה מאוד מוגבלת.
אחד היתרונות המרשימים של מדרשת בן גוריון הוא הקרבה הגדולה לטבע, וכך טיילנו באזור הקבר מדי יום, וגם ירדנו בסרפנטינות לעין עבדת לעתים קרובות, אבל איכשהו כל זה לא הספיק.
חיפשנו מוקד פעילות, והיה לנו מאוד כיף להתנדב בגינה הקהילתית של המדרשה.
יום אחד, כמה חודשים טובים אחרי שעברנו שמעתי כמה מן המנהלות משוחחות על עץ הינבוט שעמד סמוך לשער ממנו נהגנו להיכנס.
היו לי כל מיני מחשבות על תוכן השיחה, אז הלכתי וכתבתי על זה ספר.
...
בקיצור עכשיו הספר נמצא באמזון, בגרסתו האנגלית, ותוכלו להוריד אותה בחינם עד עוד ארבעה ימים בקישור המצורף:
.jpg)
