מחשבות גליליות
מחשבות גליליות על חינוך, בישול פוליטיקה ובעיקר ספרות
יום שישי, 9 במאי 2025
סיפורו של הצב המגנטי
יום שני, 7 באפריל 2025
מעקבים מאת מילי שמידט
זה היה באביב או בקיץ של 2020. הכל קצת מעורפל לי עכשיו, וגם בדיוק עברנו דירה מבאר שבע.
אני חושב שאפילו לא הדפסנו ספרים, היה לנו אז את המוכר ההוא שעשה הדפסה לפי דרישה.
בכל אופן, עכשיו הגיע הזמן לעשות את זה כמו שצריך, אז לא מזמן כן הדפסנו 200 עותקים, ולמרות שזה לא לגמרי קשור, עשרה הרוכשים הראשונים יקבלו במתנה צב מגנטי.
אם תצליחו למצוא אותנו בין החולצות והצבים בדוכן שלנו ב'עולמות'.
יום שישי, 4 באפריל 2025
מדוע ניתן לקרוא את 'אלים קטנים' (גם) כרומן פנטזיה יהודי
יונה נזרק אל הים - הירונימוס וויריקס 1937 מתוך אתר המוזיאון הבריטי
בשנים האחרונות ראו אור כמה רומנים של פנטזיה יהודית, וביניהם חרשתא של יהודית קגן, מסכת תהום של אייל חיות מן, ואפילו חידת אבן השתייה של עבדכם הנאמן. יש אנשים שטוענים שמדובר על 'גל' של פנטזיה יהודית. לא יודע אם זה גל או לא, אבל בטוח שלפחות שני הספרים שלא אני כתבתי הם מאוד מעניינים ומומלצים.
מה שאני רוצה לטעון זה שהרומן אלים קטנים שהוא חלק מסדרת עולם הדיסק של טרי פראצ'ט, וראה אור לראשונה בשנת 1992, אבל יראה אור בעברית בפעם הראשונה בעוד מספר חודשים, גם הוא רומן פנטזיה יהודי.
לפי הוויקיפדיה: "הספר שם דגש על עיסוק בדת ובפילוסופיה מנקודת מבט סאטירית; פראצ'ט מתאר את מערכת היחסים בין האל אום (Om) והנביא הנבחר שלו ברוד'ה (Brutha), ותוך כדי כך מותח ביקורת נוקבת על הדת הממסדית והדוגמות שלה, ומציע נתיב אלטרנטיבי של אמונה ויחסים בין האל ומאמיניו."
לפי דעתי הדמות של ברוד'ה בספר עוברת דרך כמה מודלים תנ"כיים, ועל הדרך מנפצת אותם באלגנטיות, אבל גם מאירה לקורא את אותן דמויות תנכיות באור חדש.
לא אוכל להראות כאן את כל הדוגמאות, ולכן אתרכז בדוגמה השנייה (אלא אם פספסתי כמה אחרות) - ההשוואה של ברוד'ה ליונה הנביא.
הנה הגרסה התנכית (מתוך יונה פרק א'):
ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'.
ד וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.
ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד.
ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל-יוֹנָה.
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--הַגִּידָה-נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי-הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה-מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא--מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי-מִזֶּה עַם אָתָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה.
י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי-יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי-מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ--כִּי הִגִּיד, לָהֶם.
יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר.
יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם: כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.
יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה--וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם.
יד וַיִּקְרְאוּ אֶל-ה' וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יְהוָה אַל-נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא: כִּי-אַתָּה ה', כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ.
טו וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.
והנה הגרסה של אלים קטנים:
עננים מרופטים חצו בטיסה את השמיים. המפרשים חרקו ברוח המתגברת, ואום הצליח לשמוע את צעקות המלחים בעוד הם מנסים להשיג את הסופה.
זו עמדה להיות סופה גדולה, אפילו בסטנדרטים של יורדי ים. קצף מים לבנבן הכתיר את הגלים.
ברוד’ה נחר בקן שלו.
אום הקשיב למלחים. הם לא היו אנשים שעסקו בהתחכמויות. מישהו הרג פוקנה, וכולם ידעו מה המשמעות של הדבר. המשמעות הייתה שעומדת להיות סופה. המשמעות הייתה שהספינה תטבע. זה היה עניין פשוט של סיבה ותוצאה. זה היה יותר גרוע מנשים על הסיפון. זה היה יותר גרוע מאלבטרוסים.
…
כאשר ברוד’ה קם על רגליו, או לפחות על רגליו וברכיו, הוא ראה את אנשי צוות הספינה עומדים מסביבו. שניים מהם תפסו אותו במרפקיו בעוד גל מתנפץ אל הספינה.
"מה אתם עושים?"
הם ניסו להימנע מלהביט בפניו. הם נשאו אותו אל עבר המעקה.
…
ארבעה מלחים תפסו את ברוד’ה עכשיו. אום הצליח לשמוע, מעל לגעש הסערה, את שתיקת המדבר.
"חכו," אמר ברוד’ה.
"זה לא שום דבר אישי," אמר אחד מן המלחים. "אנחנו לא רוצים לעשות זאת."
"גם אני לא רוצה שתעשו זאת," אמר ברוד’ה. "זה עוזר במשהו?"
"הים רוצה נשמה," אמר המלח הזקן ביותר. "שלך היא הכי קרובה. אוקיי, תתפסו את ה---"
"אני יכול לעשות שלום עם אלוהיי?"
"מה?"
"אם אתם הולכים להרוג אותי, אני יכול להתפלל אל אלוהיי קודם לכן?"
"לא אנחנו אלה שהורגים אותך," אמר המלח. "זה הים."
"'והיד אשר תעשה את המעשה היא אשר תאשם בפשע,'" אמר ברוד’ה. "אוסורי פרק נו, פסוק 93."
המלחים הביטו זה בזה. בזמנים מעין אלה, זה כנראה לא היה מן החוכמה להרגיז אל כלשהו. הספינה החליקה במורד צידו של גל.
"יש לך עשר שניות," אמר המלח הזקן ביותר. "אלה עשר שניות יותר ממה שרוב האנשים מקבלים."
ברוד’ה נשכב על הסיפון, נעזר במידה ניכרת בגל נוסף שהטיח אותו על הקרשים.
אום חש במעורפל בתפילה, להפתעתו. הוא לא הצליח להבין את המלים, אבל התפילה עצמה הייתה כמו גירוד בחלק האחורי של דעתו.
"אל תבקש ממני," הוא אמר, מנסה להזדקף, "לא נשארו לי אופציות---"
הספינה הוטחה כלפי מטה…
…אל ים שקט.
אפשר לכתוב באריכות רבה על ההבדל בין שני הקטעים, אך זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת. אציין רק הבדל עיקרי אחד, אצל טרי פראצ'ט הדמויות (כולל האל אום, וכולל אלת הים שמופיעה בספר אבל לא בקטע המצוטט) משורטטות בבהירות רבה יותר, ויותר קל להבין את האופי שלהן ואת המניעים שלהן.
אני חושב שההבדל הזה הוא חשוב, כי הוא מאפשר לנו להזדהות עם דמויות 'תנכיות' גם בימינו.
שוב יונה נזרק אל הים, אבל עכשיו אנחנו מבינים אותו יותר טוב בזכות פראצ'ט
קישור למימון ההמונים לתרגום הספר:
יום שישי, 21 במרץ 2025
השיחה של תמונת הכריכה
"אנשים?" הוא אמר לבסוף. "אתם צולים אנשים בפנים?"
"כך!" אמר ברוד’ה בטון מנצח. "וכך אתה מוכיח כי אינך האל הגדול! הוא היה יודע שכמובן שאיננו שורפים אנשים חיים כאן. לשרוף אנשים כאן? כל השומע תצילינה שתי אוזניו!"
"אה," אמר הצב. "אם כך מה---?"
"זה נועד להרס של חומר נגוע בכפירה ואשפה מן הסוג הזה," אמר ברוד’ה.
"הגיוני מאוד," אמר הצב.
"חוטאים וכן פושעים מטוהרים באש של בורות הקוויזיציה או לפעמים מול המקדש הגדול," אמר ברוד’ה. "האל הגדול היה יודע זאת."
"כנראה ידעתי ושכחתי," אמר הצב בשקט.
"האל הגדול אום" - קרניים קדושות - "היה יודע שהוא עצמו אמר לנביא וולספור---" ברוד’ה השתעל והעלה על פניו את הבעת כיווץ הגבות והמצח שהביעה חשיבה רצינית. "'תנו לאש הקדושה להשמיד עד כלות את חסרי האמונה.' זה פסוק ס"ו."
"אני אמרתי את זה?"
"בשנת הירק המקל הבישוף קריבלפור המיר את דתו של שד על ידי כוח השכנוע בלבד," אמר ברוד’ה. "הוא ממש הצטרף לכנסייה והפך לתת דיאקון. או לכל הפחות כך נאמר."
"להילחם, לא מפריע לי במיוחד" החל הצב.
"לשון הכחש שלך לא תפתה אותי, זוחל," אמר ברוד’ה. "כי איתן אני באמונתי!"
הצב נהם מתוך מאמץ.
"יכה אותך חזיז הרעם!"
ענן קטן, מאוד קטן ושחור הופיע מעל לראשו של ברוד’ה, וחזיז קטן, קטן מאוד של ברק חרך קלות את הגבה של ברוד’ה.
הייתה לו בערך העוצמה של ניצוץ מפרווה של חתול במזג אוויר חם ויבש.
"אאוץ'"
"וכעת האם אינך מאמין לי?" אמר הצב.
זה גם הציור של החולצה ועדיין מאת טלי רזניק
יום שישי, 28 בפברואר 2025
אלים קטנים - ככה זה מתחיל
יום שישי, 14 בפברואר 2025
למה גנדלף לא התחתן מעולם? - או איך תרגמתי מאמר של טרי פראצ'ט לפני כמעט עשרים שנה
האינטרפרטציה של ג'מיני על נושא הגנדלף והחתונה
אז כמו שכתבתי כאן בפוסט בקודם, יש לי הזכות והעונג לתרגם את הספר 'אלים קטנים' מאת טרי פראצ'ט.
כמו שגם כתבתי בפוסט הקודם, רציתי לתרגם את טרי פראצ'ט במשך שנים רבות.
מה שלא כתבתי בפוסט הקודם הוא איך כן הצלחתי לתרגם הרצאה של טרי פראצ'ט, כבר בשנת 2005, ואיך התרגום הזה התפרסם באתר 'בלי פאניקה'.
אז הצלחתי, לפני כמעט עשרים שנה, לתרגם מאמר של טרי פראצ'ט, ורמי שלהבת, העורך של אתר 'בלי פאניקה', הסכים לשים אותו באתר, ושם הוא נמצא עד היום.
אני חושב שהמאמר הזה הוא מאמר מפתח בהבנת התהליך היצירתי של טרי פראצ'ט. אני כמובן ממליץ עכשיו ללכת ולקרוא את המאמר המלא באתר 'בלי פאניקה'. או באנגלית.
אבל אם משום מה לא הלכתם לקרוא את כל המאמר, הנה תמצות שלו:
יש הבדל גדול בין התיאור של קוסמים בספרות הפנטזיה, לבין התיאור של מכשפות. או במילותיו של פראצ'ט: 'קוסמים זוכים לעשות קסמים מגניבים, ואילו המכשפות עושות לך יבלות.'
ועוד ציטוט שמדבר בעד עצמו: 'הקוסמים נוטים להתארגן במסדרים והיררכיות, והאי גונט (מופיע ב'קוסם מארץ ים' מאת אורסולה לה גווין) אכן מזכיר לי מאוד אוניברסיטה אירופית מימי הביניים, או אולי מנזר.'
ועוד אחד: 'האם אפשר להעלות על הדעת נערה המנסה להתקבל לאוניברסיטת גונט? או במילים אחרות, האם אתם יכולים להעלות בדעתכם גנדלף ממין נקבה?'
ולבסוף: 'זמן רב עוד יחלוף לפני שיהיה שוויון זכויות בכישוף.'
מה שיפה במאמר הזה הוא שמייד אחריו טרי פראצ'ט כתב את הספר 'פולחני כשף', כך הוא נקרא בעברית. השם באנגלית Equal Rites מרמז כי שוויון הזכויות הזה הוא נושא העיסוק שלו.
לדעתי ניתן ללמוד מכך שני דברים:
הראשון הוא שאחרי קריירה מאוד קצרה ככותב מאמרים (למיטב ידיעתי זה המאמר העיקרי של פראצ'ט לפחות בשנות השמונים), טרי פראצ'ט חזר לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לכתוב ספרים.
השני הוא שהספרים של טרי פראצ'ט לא נועדו אך ורק בשביל הצחוקים יש להם אמירה חברתית חשובה. בכל אחד מהם האמירה היא מעט שונה.
ומכאן שגם לספר שאני מתרגם עכשיו 'אלים קטנים' יש אמירה חשובה. אולי אכתוב על כך עוד בהמשך.
בדרך כלל מקובל לצייר את אסקרינה סמית' (הקוסמת מן הספר 'פולחני כשף') עם שיער יותר כהה, והבעת פנים קצת יותר זועפת, אבל אני אומר שמגיעה גם לג'מיני החירות היצירתית שלו, או שלה?
יום שישי, 27 בדצמבר 2024
איך הגעתי לתרגם את טרי פראצ'ט
ג'מיני בגרסה ישנה יותר מצייר את טרי פראצ'ט ועצים
מאז ומתמיד רציתי לתרגם את טרי פראצ'ט.
כלומר, הכרתי את טרי פראצ'ט אי שם במחצית הראשונה של שנות התשעים, וכבר אז רציתי לתרגם אותו. אלא שעוד לא ידעתי שאני יודע איך. בשנת 2007 פתחתי את הוצאת 'רסיס נהרה' ושוב רציתי לתרגם אותו, אבל לא העזתי.
אי שם באזור שנת 2011, חשבתי לתרגם את הספר הראשון בסדרת ספרי ג'וני מקסוול, יש לי עוד את ההתחלה בקובץ כלשהו, איפשהו. אולי יום אחד…
ואז בשנת 2021, ראיתי שכבר לא כל-כך מתרגמים את פראצ'ט לעברית, וכך פניתי שוב אל הסוכן שלו. הוא אמר שהזכויות לספר 'אלים קטנים' נמצאות אצל הוצאת 'כנרת'. איכשהו השגתי את הטלפון ודיברתי עם המנכ"ל, בסוף לא יצא מזה כלום.
לפני שנה וחצי בערך אמרתי שבאמת עבר הרבה זמן ולא תרגמו כלום, אולי בכל זאת אצליח לקבל זכויות. כתבתי לסוכן, כתבתי לכמה מוציאים לאור באנגלייה, ואז, אחרי שנה וחצי, לפני שבוע בערך, חתמתי על חוזה לתרגום הספר 'אלים קטנים' לעברית!
'אלים קטנים' הוא ספר מאוד מעניין. לדעתי ניתן להגדיר אותו בתור רומן פנטזיה יהודי, או רומן פנטזיה נוצרי, או בכל אופן רומן פנטזיה של דת כלשהי.
אני מתכנן להשיק את מימון ההמונים לתרגום הספר ב-30.3.2025. למכור חולצות ביריד 'עולמות' במסגרת מימון ההמונים, ואם הכל יהיה בסדר להוציא את הספר לאור בסוכות, בדיוק בזמן לפסטיבל אייקון.
אם הכל יהיה ממש בסדר, אני מתכנן לעשות את אותו הדבר בדיוק בשנה הבאה עם הספר 'אדונים וגבירות'.
שוב ג'מיני - מאוד לא דומה לכריכה של הספר 'אלים קטנים', שתהיה מהממת, ויהיו גם חולצות
יום חמישי, 12 בדצמבר 2024
התעשייה האבירית - לעילוי נשמתה של קורין אלאל
מילים: מאיר גולדברג
לחן: קורין אלאל
הוא קיבל הזמנה לבנות ספינה
שתפליג ממקום למקום
עם שלושים תותחים ומאה מלחים
ותבליט של אריה בחרטום
זה פרוייקט אמיתי לנשק מלכותי
הוא מכיר את זה לא מהיום
הוא שכלל כידונים, תותחים מגינים
וספינה זה נשמע כמו חלום
ובתוך סדנאות המתכת,
הוא מכיר כל פריט ופריט
גאוות יחידה היא הלחם
של התעשיה האבירית
יועץ החצר בשבחו כבר דיבר
ואישר את פרטי התכנית
וגם בנו בכורו של המלך עצמו
די תמך בספינה צלבנית
הוא עבד ברצינות זו חצי אמנות
וחצי עבודת נמלים
הוא נתן את כולו
גם הצוות שלו לא נתן מנוחה לכלים
ובתוך סדנאות המתכת,
הוא מכיר כל פריט ופריט
גאוות יחידה היא הלחם
של התעשיה האבירית
עברו עשר שנים, נשארו תיקונים
וברגים אחרונים לחזק
אבל אז התגלתה מחלה בחיטה
היועץ כבר החל לפקפק
הוא עבד כל שעה , לא הביט בשקיעה
שנפלה כמו שק על גבו
הם נתנו לו תמיכה בארמון המלוכה
אבל הם גם יקחו את ליבו
אז היתה ישיבה ממושכת
הם בדקו כל פריט ופריט
והחליטו יותר חשוב לחם
מהתעשיה האבירית
הוא שוטט מתוסכל ברציפי הנמל
ואחר כך עלה לסיפון
שחרר חבלים, עוגנים בתולים
והפליג בלי שנאה או כיוון
בלי לחשוב מה יהיה, את חרטום האריה
הוא ניווט אל מיצר הסלעים
כמו אנדרטה מעץ, חלומו התנפץ
וטבע בגלים הכהים
ובתוך סדנאות המתכת
הוא הפך למין דמות ציורית
ומאז אגדות הן הלחם
של התעשיה האבירית
וכל מילה נוספת מיותרת.
יום שלישי, 22 באוקטובר 2024
התמקדות בענייני ספרות
כאשר פתחתי את הבלוג הזה הוא התיימר לעסוק במספר נושאים.
גם הבלוג הקודם התיימר לעסוק במספר נושאים.
אבל המלחמה המתמשכת, והמצב הכללי העגום, גורמים לי לרצות לדבר אך ורק בענייני ספרות.
למען האמת, יש לי גם קצת חדשות טובות בענייני ספרות.
ככל הנראה אחתום בקרוב על הסכם שיאפשר לי לתרגם את הספר 'אלים קטנים' של טרי פראצ'ט לעברית, וארצה להשיק את קמפיין מימון ההמונים לספר בחג הפסח, ולתת את הספר עצמו לאנשים בערך בעוד שנה.
ככל שאוכל, ארצה להמשיך לתרגם ולהוציא לאור ספרים של טרי פראצ'ט באופן הזה בדי-הרבה שנים הקרובות.
זו נראית לי מטרה מספיק גדולה ומעניינת, ועל כן הבלוג יעסוק אך ורק בה, לפחות בשנה הקרובה.
יום שלישי, 27 בפברואר 2024
אריאל (הורביץ) ואני
אפתח בהתנצלות: אני לא באמת מכיר את אריאל הורוביץ, ואף פעם לא שוחחנו באופן אישי. מה שכן הייתי בהופעה אינטימית שלו במכון הרטמן בחנוכה לפני איזה שמונה שנים, והרגשתי שאני ממש מבין מה הוא אומר על החיים שלו, והחיים שלי, והחיים של כולנו כאן במדינה.
אבל זה לא מה שאני רוצה לדבר עליו כאן.
יום שישי, 29 בדצמבר 2023
להתחתר לאחור - מאת רתם ענבר
יום ראשון, 10 בדצמבר 2023
מתתיהו ושמואל יוסף - משהו לחג החנוכה
אין על ש"י עגנון כשזה מגיע לסיפורים בהם הגיבור הראשי פשוט נע בעולם, בדרך כלל בעיר כלשהי, ופוגש אנשים, אולי שותה איתם משהו קטן, או אוכל איזה משהו קטן, והשיחה מתגלגלת לאיטה.
ובכל זאת, מבין כל הקטעים הרבים ביצירתו של עגנון שבהם הגיבור עושה דברים מעין אלה, אני חושב שהקטע שבו ארצה לדון היום, מתוך הרומן 'תמול שלשום', הוא קטע שבו ניכר שיש לעגנון דבר מה חשוב לומר.
יצחק קומר, הגיבור של 'תמול שלשום', מגיע ליפו, ושם הוא פוגש את חמדת, שהוא בן דמותו של עגנון עצמו. סופרים רבים מכניסים את עצמם לתוך היצירה שלהם, כדי להבהיר שהגיבור הראשי הוא לא הם עצמם, ובכל זאת, יצחק קומר וחמדת מנהלים שיחה מתמשכת על פני כמה עמודים, וזה נראה לי פחות אופייני לרומנים באופן כללי, ויותר למשהו ספציפי שקורה כאן.
חמדת ויצחק משוחחים על גליציא, ואז מחליטים לסור לכוס קהוה באכסניה של יעקב מלכוב, אכסניה שאכן התקיימה ביפו בתקופת הסיפור. באותה שעה שהם באים לאכסניה לא היה שם אף אחד מלבד זקן אחד, והם מחליפים עמו כמה דברי תורה. הזקן הוא כנראה זרח ברנט, ואחרי שהוא יוצא, מלכוב מזכיר את תרומתו הגדולה לבניין הארץ, ועד כמה הוא לא מוכר.
תוך כדי השיחה הזאת נכנס לאכסניה ברנר. ומוזכר כי מלכוב וברנר למדו תורה אצל רב אחד, שהוא אביו של אורי ניסן גנסין. אחרי זמן מה מגיעים לאכסניה גם הפועלים, שסיימו את עבודת יומם, ואז איכשהו מתחילים לדון באליעזר בן יהודה, ובעיתון שלו, ומגיעים לשיחה הבאה (עמוד 294):
"ברנר לא אהב לשמוע על בן יהודה, לא לשבח ולא לגנאי, אלא משום כבודו של בעל הבית, שלא יהיה נראה כאילו הוא מואס בשיחתו, לא אטם את אוזניו, אלא עצם את עיניו, כדרך בעלי ההרגשה שמביעים את הרגשותיהם באיבריהם.
אמר מלכוב כשעשה הפרופסור בוריס שץ את הבצלאל שלו פגע בו חנוכה, חג קדוש זה שהתחילו קוראים לו חג המכבים. הלכו ועשאוהו נשף חשק. העמידו פסל של מתתיהו כהן גדול, כשהוא אוחז חרב בידו לדקור את הפריץ שהקריב חזיר על גבי המזבח שעשו לשם אנטיוכוס הרשע. עשו כל הלילה בהוללות ובזוללות. למחר כתב בן יהודה על עתונו דברים של חיבה על הנשף, אלא שדעתו לא הייתה נוחה בשל אותו פסל שהעמידו באולם, שהרי מתתיהו זה קנאי לדתו היה, לדתו ולא לארצו, שהרי כל זמן שפשטו היוונים על ארצנו וגזלו וחמסו ורצחו והרגו והחריבו הרים וכפרים ישב לו מתתיהו ובניו במודיעין עירם, ולא נקפו אצבע, אלא משהתחילו היוונים לפגוע בדת, כמו שאמור בתפילה, להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך, קפץ כארי הוא ובניו הגבורים וכו' וקבעו לכבוד מאורע זה חג שמונה ימים. ועתה, אומר בן יהודה במאמרו, ועתה אין אני מסופק שבשעה שנתאספנו אמש לכבודו, אילו היו נופחים רוח בפסל, או אילו היה הוא עצמו חי, כלום לא היה דוקר אותנו כולנו בחרב שבידו, כלום לא היה מעלה אותנו על גבי המזבח.
כל אותה שעה ישב ברנר בעיניים עצומות, כאילו דרך כך רואה הוא את הדברים שסיפר עליהם מלכוב. לאחר שסיים מלכוב את דבריו נפקחו עיניו של ברנר ונפרצו שפתיו והתחיל מתנדנד מתוך צחוק. צעק גורישקין ואמר, שקר מלכוב שקר. אחז מלכוב בזקנו ואמר, מאפקו שתוק. מתוך שרגיל אתה בכפירה כופר אתה אפילו בדבריו של בן יהודה. אחז ברנר בשולחן שלא ייפול מחמת צחוק. כיוון שנח קצת מן הצחוק חזר וצחק ואמר, אדם וולגרי אני, סלחו חברים על צחוק פראים זה."
אז מה היה לנו שם? חמדת, יצחק קומר, אליעזר בן יהודה, מלכוב וברנר, המייצגים זרמים שונים בתכלית בציונות באותו הזמן, ובוודאי בימינו, מסכימים שהדגם הקנאי המשיחי של מתתיהו, הוא לא הדגם הרצוי לציונות בת זמנה.
עגנון כן מקפיד לציין שחנוכה הוא 'חג קדוש', כלומר הניצחון של המכבים הוא חשוב. העצמאות המדינית היא חשובה, המורשת של החג שהתפתחה במשך הדורות היא בוודאי חשובה!
אבל חשוב גם להכיר בבעיה של הפיצול שיצרו המכבים בין גורמים שונים בעם, ולהכיר בבעיה שהם רצו לאחד את המלוכה והכהונה, וגם להכיר בבעיה שבסוף האידיאולוגיה שלהם הייתה 'דקה מדי', ולא החזיקה מעמד. המכבים והחשמונאים בסוף הפכו לגדולי המתייוונים, ואף הביאו לכאן את הכובש הרומאי, כדי לעזור להם במלחמות האחים שניהלו בינם לבין עצמם.
ובבניין ציון ננוחם.
יום שישי, 27 באוקטובר 2023
אלצהיימר יהודי
יום ראשון, 15 באוקטובר 2023
מחשבות בזמן טניס
ביום רביעי האחרון, ה-11 באוקטובר, היה יום ההולדת ה-53 שלי.
בשעה 2:30 אחרי הצהריים, לקחתי את בני, שמעדיף להיקרא 'מסטודון' כדי לשחק טניס במגרש הטניס של מעלות.
הנה כמה מן המחשבות שעברו בראשי בזמן המשחק:
מעניין אם הבנק יאשר לי את ההלוואה. אשתי אמרה שהם בטח יאשרו אותה, אבל כבר 14:30, והיום באופן חד פעמי, בגלל המצב, הם פתוחים עד שלוש, והם לא התקשרו עד עכשיו. זה יכול להיות מצחיק אם הם יתקשרו דווקא עכשיו, כשאני משחק, ואני לא אשמע אותם.
פעם שעברה שיחקנו 25 דקות, אז הפעם צריך 30. משאיר את הטלפון בצד, ונקווה שאנחש טוב.
מעניין אם תהייה אזעקה, עד עכשיו עוד לא הייתה אזעקה כאן, ואם תהייה, כמה זמן יש לנו בכלל? לאן נרוץ? אני חושב שהכי הגיוני לרוץ ל'פטיסייר' פה ליד, אבל הם סגורים, ואני לא יודע איפה הכי כדאי להתחבא שם, בעצם, הכי הגיוני ליד הקיר הדרומי.
בטח לא יבואו הילדים, וזה טוב, כי 'מסטודון' לא אוהב שילדים אחרים רואים איך הוא משחק.
הוא מאוד השתפר, כבר הצלחנו כמה פעמים רצף של שלוש מכות.
אוי, בכלל לא לימדתי אותו על מכת גב יד, ועכשיו זה בטח לא הזמן לזה, זה רק ילחיץ אותו עוד.
מעניין אם תהייה אזעקה, עד עכשיו עוד לא הייתה אזעקה כאן, ואם תהייה, כמה זמן יש לנו בכלל? לאן נרוץ? אני חושב שהכי הגיוני לרוץ ל'פטיסייר' פה ליד, אבל הם סגורים, ואני לא יודע איפה הכי כדאי להתחבא שם, בעצם, הכי הגיוני ליד הקיר הדרומי.
אני לא מאמין שאף אחד מהחוג טניס הזה לא בא. אנחנו לגמרי לבד כאן, וזה מגרש כל-כך יפה. הרבה יותר יפה מהמגרש שהיינו משחקים בו בקורונה בבאר שבע. שם היינו צריכים לעבור כל הזמן דרך החור בגדר, ופעם אחת קרעתי לגמרי את החולצה.
טוב, מספיק חבטות על המגרש, הגיע הזמן לעבור לקיר.
אני לא מאמין שהוא חבט את זה כל-כך גבוה. הוא צריך ללכת להביא את זה לגמרי מסביב.
מזל שלא הייתה אזעקה כשהוא הלך להביא את זה מסביב.
בטח כבר שיחקנו מספיק זמן. או, בדיוק עברה חצי שעה.
הבנק בכלל לא צלצל. בטח לא אישרו את ההלוואה.
סיפורו של הצב המגנטי
אי-שם בתחילת השנה הצטרפתי לקהילת המייקרים של מטה אשר. קהילה שנפגשת בימי ראשון. בתחילת השנה הסדנה הייתה בבית העמק, אבל בזמן האחרון היא חזרה ל...

-
ג'מיני בגרסה ישנה יותר מצייר את טרי פראצ'ט ועצים מאז ומתמיד רציתי לתרגם את טרי פראצ'ט. כלומר, הכרתי את טרי פראצ'ט אי שם במחצ...
-
כריכה של הספר שמשתמשת בתמונת הפתיחה התחילו לקרוא בואו נחשוב רגע על הצב ועל העייט. הצב הוא יצור החי על הקרקע. זה בלתי אפשרי לחיות קרוב יותר ...
-
האינטרפרטציה של ג'מיני על נושא הגנדלף והחתונה אז כמו שכתבתי כאן בפוסט בקודם, יש לי הזכות והעונג לתרגם את הספר 'אלים קטנים' מאת ט...