מחשבות בזמן טניס

תמונה שצילמתי בסמוך לשער של מרכז הטניס

אומרים שהציפייה להיתלות בבוקר ממקדת להפליא את מחשבותיו של האדם; לרוע המזל, הדבר שאותן מחשבות מתמקדות בו באורח בלתי נמנע הוא העובדה שהן שוכנות בגוף שבבוקר עתיד להיתלות.

מתוך: 'מהומה רבה על לא דוור', טרי פראצ'ט, תרגום:וורד טוכטרמן.

ביום רביעי האחרון, ה-11 באוקטובר, היה יום ההולדת ה-53 שלי.
בשעה 2:30 אחרי הצהריים, לקחתי את בני, שמעדיף להיקרא 'מסטודון' כדי לשחק טניס במגרש הטניס של מעלות.
הנה כמה מן המחשבות שעברו בראשי בזמן המשחק:
מעניין אם הבנק יאשר לי את ההלוואה. אשתי אמרה שהם בטח יאשרו אותה, אבל כבר 14:30, והיום באופן חד פעמי, בגלל המצב, הם פתוחים עד שלוש, והם לא התקשרו עד עכשיו. זה יכול להיות מצחיק אם הם יתקשרו דווקא עכשיו, כשאני משחק, ואני לא אשמע אותם.
פעם שעברה שיחקנו 25 דקות, אז הפעם צריך 30. משאיר את הטלפון בצד, ונקווה שאנחש טוב.
מעניין אם תהייה אזעקה, עד עכשיו עוד לא הייתה אזעקה כאן, ואם תהייה, כמה זמן יש לנו בכלל? לאן נרוץ? אני חושב שהכי הגיוני לרוץ ל'פטיסייר' פה ליד, אבל הם סגורים, ואני לא יודע איפה הכי כדאי להתחבא שם, בעצם, הכי הגיוני ליד הקיר הדרומי.
בטח לא יבואו הילדים, וזה טוב, כי 'מסטודון' לא אוהב שילדים אחרים רואים איך הוא משחק.
הוא מאוד השתפר, כבר הצלחנו כמה פעמים רצף של שלוש מכות.
אוי, בכלל לא לימדתי אותו על מכת גב יד, ועכשיו זה בטח לא הזמן לזה, זה רק ילחיץ אותו עוד.
מעניין אם תהייה אזעקה, עד עכשיו עוד לא הייתה אזעקה כאן, ואם תהייה, כמה זמן יש לנו בכלל? לאן נרוץ? אני חושב שהכי הגיוני לרוץ ל'פטיסייר' פה ליד, אבל הם סגורים, ואני לא יודע איפה הכי כדאי להתחבא שם, בעצם, הכי הגיוני ליד הקיר הדרומי.
אני לא מאמין שאף אחד מהחוג טניס הזה לא בא. אנחנו לגמרי לבד כאן, וזה מגרש כל-כך יפה. הרבה יותר יפה מהמגרש שהיינו משחקים בו בקורונה בבאר שבע. שם היינו צריכים לעבור כל הזמן דרך החור בגדר, ופעם אחת קרעתי לגמרי את החולצה.
טוב, מספיק חבטות על המגרש, הגיע הזמן לעבור לקיר.
אני לא מאמין שהוא חבט את זה כל-כך גבוה. הוא צריך ללכת להביא את זה לגמרי מסביב.
מזל שלא הייתה אזעקה כשהוא הלך להביא את זה מסביב.
בטח כבר שיחקנו מספיק זמן. או, בדיוק עברה חצי שעה.
הבנק בכלל לא צלצל. בטח לא אישרו את ההלוואה.

עוד תמונה שצילמתי בסמוך לשער של מרכז הטניס