דורון רובין הוא חבר שלי כבר כמעט ארבעים שנה. היום הוא הוא משמש כרב של הקהילה המסורתית קונסרבטיבית ברחובות.
אני מביא לכם את הסיפור שלו, כפי שהוא שלח אותו בשבוע בעבר:
שלום ושנה טובה,
זה קרה באלף הקודם...
הייתי סטודנט וניצלתי את חופשת הסמסטר כדי לטייל באיטליה במהלך חגי תשרי.
באותם הימים כבר הייתי די מגובש בזהות שלי;
מזוהה עם הזרם המסורתי-קונסרבטיבי.
יהודי הלכתי-שוויוני-גמיש שסקרן ללמוד מאנשים וספרים. שמחתי לפגוש ולהכיר כל אדם ובמיוחד עוד יהודיות ויהודים. וכך התגלגלתי בערב סוכות לסוכת חב"ד בוונציה.
בתוך הסוכה, בסעודת ליל החג, הייתה חבורה צעירה ומגוונת של אנשים;
כמה חבדני"קים מישראל ומצרפת שבאו לעזור לחבדני"ק המקומי, הרב רמי,
אדריכלית איטלקייה ממילאנו שגילתה לאחרונה שהסבתא שלה, מצד אימה, היא יהודייה,
תלמיד ישיבה ליטאית, בחור ישראלי בן הציונות הדתית שעבד בקהילה המקומית בכל מיני תפקידים
ועוד כמה אנשים שהזיכרון לגביהם היטשטש...
תוך כדי הארוחה הגיעו באיחור עוד צעיר וצעירה.
כשהם נכנסו לסוכה, נאמר שאין מספיק מקום לכולם בתוך הסוכה,
ובגלל שנשים פטורות מישיבה בסוכה,
הן יכולות להמשיך ולאכול בחוץ.
מיד הצטרפתי לנשים.
תוך כדי שאכלנו, התברר שהצעירה שזה עתה הגיעה היא סטודנטית בירושלים שעלתה לפני זמן קצר מהונגריה.
במוצאי אותו היום טוב, היא הייתה צריכה לעזוב את וונציה,
והסכימה להשאיל לי מעיל גשם
תוך הבטחה שאני אחזיר לה את המעיל בישראל.
30 שנה אחרי, יהודית היא בת זוגתי ואם חמשת ילדי... (וכן החזרתי לה את המעיל :))
מאחל לכולנו שלמרות שחג הסוכות מסתיים, נזכה לארח בלבנו ובביתנו את כל עם ישראל.
.jpg)
אני מכירה את הסיפור הזה שנים רבות. שמעתי אותי לראשונה בהונגרית מיהודית . ואני עדיין נהנית לקרוא אותו שוב. רק אומרת
השבמחקאולי זה המקום להזכיר שגם ליהודית יש הסמכה לרבנות קונסרבטיבית.
השבמחק